מאת ליז מרקוביץ'. חוק החומרים המסוכנים, תשנ"ג-1993 מגדיר מהם החומרים ומשפחות החומרים שהחקיקה רואה בהם מסוכנים. כל חומר יוגדר כמסוכן אם לפחות אחד ממרכיביו מוגדר כחומר מסוכן. עיסוק בטוח בחומר מסוכן מחייב להיות מודעים לסיכונים הכרוכים בטיפול בו וכן לאמצעי הבטיחות הנדרשים בנסיבות שונות. חוסר בידע מקצועי וטיפול לא נכון בחומרים אלה עשוי לגרום לנזק בריאותי ו/או סביבתי.
מאת: איציק כהן. באופן מסורתי, מפעילי מחסנים פונים לאוטומציה בקנה מידה גדול בכדי להתמודד עם אתגרים אלה. הם רוכשים ממיינות, מערכות SHUTTELE ומערכות אחסון בסכומים של מיליוני דולרים. אשר דורשים לפחות שנה לאפיון והטמעה ועוד כ 6 שנים עבור החזר השקעה (ROI). הבעיה היחידה היא שלהמון ספקים אין את אותו נפח תנועות לכל אורך השנה אלא רק בעונות החזקות ואין להם את השטח כדי להצדיק את הגודל והעלות של המערכות האלה ולכן לרוב, הם מחליטים לא לצאת להרפתקה כזו.
מפעילים קטנים אלה אינם יכולים להצדיק את המערכות המנופחות והמסיביות אשר מוסיפים מורכבות ועלויות נוספות לתכנון במחסן ולנגיסה גדולה מהתקציב.
מאת: שחם יעקובסון. חומרים מסוכנים בהגדרתם הינם כל החפצים והחומרים אשר עלולים לגרום לנזק לרכוש ולסביבה לרבות פגיעה או מוות בבני אדם כתוצאה משינועם ממקום למקום, שינויי טמפרטורה, הפרשי לחץ…. כול אלה מחייבים טיפול זהיר. חומר מסוכן הופך להיות חומר מסכן כאשר פועלים אתו שלא על פי הנהלים וההנחיות. אדגים מעולם הטסת חומרים מסוכנים – חומרים מסוכנים מאוחסנים במפעלים רבים בארץ ובעולם. חומרים אשר משמשים כחומר גלם או כמוצר. כול עוד האחסון נעשה בהתאם להנחיות, הטיפול בחומרים נעשה בצורה זהירה, החומרים יהיו חומרים מסוכנים אבל לא מסכנים.
