מאת דני מויאל*
הקדמה
המושג "חוקיות היבוא" מתייחס לכלל החוקים, הצווים והתקנות בהם קבע המחוקק דרישות ותנאים לייבוא לישראל; דרישה להצגת רישיון יבוא, אישורי תקנים, או עמידה בתנאים מסוימים כתנאי ליבוא.
במאמר זה לא נעסוק ביבוא אישי, הפטור על פי רוב מעמידה בחוקיות יבוא, למעט במקרים בהם המחוקק קבע אחרת, כגון מוצרי תעבורה, תרופות, מזון (מגבלת כמות) וכדומה.
צו יבוא חופשי, שהוא דבר החקיקה העיקרי בהסדרת היבוא לישראל, המהדורה הראשונה שלול נחתמה בשנת 1979, והביאה למהפכה בתחום הסחר חוץ: עד לתקופה הזו היבוא היה אסור, למעט למי שקיבל רישיון יבוא. עם פורסם הצו, המגמה התהפכה, היבוא חופשי ומותר ביבוא חוץ ממה שנאסר במפורש בחוק. בנוסף נקבעו כללים להסדרת היבוא בכך שנקבעה רשימה סגורה של פריטי מכס החייבים ברישיון יבוא, כפי שמפרטת התוספת הראשונה לצו (תוספת=פרק) ופריטים החייבים באישור כלשהו של רשות מוסמכת, על פי רוב משרד ממשלתי, ובהקשר למאמר זה מכון התקנים.
הצו הוא חקיקת משנה של הרשות המבצעת. במקרה זה שר הכלכלה, על פי סמכות שהוקנתה לו בפקודת היבוא והיצוא, סעיף 2, (דבר חקיקה מנדטורי מתקופת הבריטים) המעניקה לשר סמכות להתקין צווים ותקנות להסדרת היבוא לישראל.
הצו כולל 5 תוספות (פרקים). לעניינו נעסוק בשלב זה בשתי התוספות הראשונות:
התוספת הראשונה והתוספת השנייה.
תוספות אלה כוללות רשימת פרטי מכס, כאשר לצידם נקבע סוג האישור או הרישיון הנדרש, או שם המשרד הרלוונטי שהוא הרשות המוסמכת להנפיק את האישור או הרישיון הנדרש.
הדרישה להצגת רישיון יבוא כתנאי ליבוא נקבע ב"תוספת הראשונה", ואילו הדרישה להצגת אישורי יבוא או תנאים אחרים נקבעו ב"תוספת השנייה" לצו.
התוספות מסודרות בטבלאות לפי פרטי מכס בסדר בו הם מופיעים בצו תעריף המכס. מפרק 01 ועד פרק 97 .
כלומר המפתח לחיפוש בצו ובתוספות שלו הוא פרט המכס. יש לחפש בשתי התוספות.
כאשר פרט מכס אינו מופיע באחת משתי התוספות, אין הכרח שהפריט פטור מחוקיות יבוא, אלא יש לבדוק בדברי חקיקה וצווים אחרים, חיצוניים לצו יבוא חופשי. אשר קבע בפרק המבוא שלו כי הצו בא להרחיב על כל דין ולא לגרוע.
אישור או רישיון? מה ההבדל?
דרישה לרישיון יבוא, כפי שמפורט בתוספת הראשונה לצו יבוא חופשי, הוא תנאי מקדים וראשוני ליבוא מוצרים מסוימים כפי שקבע המחוקק, כמו תרופות, תמרוקים, יבוא מזון, מוצרי חקלאות, צמחים, כלי רכב מנועי וחלקיו, מלט ועוד. הדרישה לרישיון יבוא מתייחסת לתנאים כלליים בהם היבואן צריך לעמוד, כתנאי לרישומו כיבואן מורשה.
חשוב לציין כי רישיון יבוא כאשר הוא נדרש, הוא רק שלב ראשון בתהליך שלאחריו תבוא דרישה להצגת אישורים ספציפיים לכל מוצר ומוצר שנרצה לייבא.
הרישוי כאמור הוא הליך חד פעמי שבסופו תקבל רישיון תקופתי, בדרך כלל לשנה עד שלוש שנים.
על פי רוב, ההתנהלות מול מכון התקנים לא כרוכה ברישיון יבוא. רישיונות יבוא מאפיינים משרדים כגון משרד החקלאות, משרד הבריאות, משרד הכלכלה, משרד התחבורה.
אף שאנחנו מבדילים בין רישיון יבוא לבין אישור יבוא, ועל כך נרחיב בהמשך, במקרים מסוימים הדרישה לרישיון יבוא משמשת לאותה המטרה כמו האישור. יבוא כלי רכב מנועי בו קיימת דרישה להצגת רישיון יבוא ממשרד התחבורה משמש כאישור יבוא ומשמש לאותה מטרה.
עוד נציין כי הצו קובע כי על רישיון היבוא להיות בידי היבואן טרם יצא המשלוח לדרכו. הגשת בקשה לרישיון יבוא לאחר שהמשלוח עזב את נמל המוצר או גרוע מכך, לאחר שהגיע ליעדו, תוביל בדרך כלל להטלת קנסות ועיצומים כספיים (כופר) על היבואן, גם אם יקבל את הרישיון לאחר סיום התהליך.
לעומת זאת אישורי יבוא כגון אישורי תקנים, אישורי תקשורת ואחרים, ניתן להשיגם גם לאחר הגעת הטובין לנמל, אבל טרם החל תהליך השחרור במכס. בתהליך השחרור יש להציג בפני המכס את האישורים המתייחסים לאותו משלוח.
דרישות נוספות או תנאים אחרים אשר לא נקבעו בצו יבוא חופשי, נקבעו בחוקים/צווים ייעודים. כדוגמא חוק הגנת הצרכן (צו סימון טובין), דבר חקיקה שבא להסדיר את נושא סימון הטובין המיובא והמשווק בישראל, לרבות דרישה מצד המחוקק לצרף הוראות שימוש בעברית, היכן שזה נדרש.
דוגמאות נוספות היא צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (תמרוקים(, חוק הבשר שבא להסדיר את נושא רישוי יבוא בשר לישראל. או צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (יבוא רכב).
על כן יש לנקוט משנה זהירות בשימוש בצו יבוא חופשי, ויש לבחון צווים נוספים, הוראות אשר לא מצאו את מקומם בצו יבוא חופשי, ונשארו בדברי חקיקה קודמים.
חתימה דיגיטלית ומערכת מסלול
את הבקשות למכון התקנים וגם לשאר הרשויות יכול להגיש היבואן בעצמו, אם רכש כרטיס חכם וחתימה דיגיטלית, הוא יוכל להתחבר ל"מערכת מסלול" לבחור את הרשות הרלוונטית והטופס המקוון המתאים ולהגיש את הבקשה בצירוף המסמכים הנדרשים בטופס.
בהיעדר כרטיס חכם, ניתן להיעזר בשירותיו הטובים של סוכן המכס, שצבר ניסיון בהגשת בקשות למאת ואלפי לקוחותיו. השירות ניתן בתשלום של כמה מאות שקלים, לפי שיקול דעתו של סוכן המכס.
טיפול ברישיונות ואישורי יבוא
הטיפול ברישיון יבוא – אליו נתייחס בקצרה (מאחר והוא במסגרת האחריות הבלעדית של היבואן) ובנוסף מדובר בהליך מקדמי חד פעמי, או לכל הפחות .
הזכרתי בפרק ההקדמה כי רישיון יבוא נקבע עבור פריטים מסוימים והוא מתייחס לתנאים שהיבואן צריך לעמוד בהם, על מנת לזכות ברישיון יבוא. הטיפול ברישיון ייעשה על ידי היבואן בעצמו על ידי הגשת בקשה לרשות המוסמכת. ואם יעמוד בתנאים שנקבעו על ידי אותה רשות, יקבל רישיון שנתי.
בשלב הטיפול ברישיון, אין התייחסות ספציפית למוצרים מסוימים, אלא לתחום הרלוונטי, כגון מזון, תרופות, תמרוקים וכדומה.
הטיפול באישורים – התוספת השנייה לצו יבוא חופשי כוללת את כל פרטי המכס שלגביהם קבע המחוקק כי נדרש אישור תקן (או אישור של רשות אחרת). לצורך הדיון נתמקד באישורי מכון התקנים, הרשות המוסמכת (יחד עם משרד הכלכלה) למרבית הפריטים בתוספת זו.
הגשת בקשה לבדיקה יכולה להיעשות בהליך טרום יבוא, כאשר נדרשת בדיקת דגם למוצר מסוים. שלאחריו תימסר ליבואן תעודת בדיקה, ולאחר ביצוע היבוא המסחרי, תיערך בדיקת זיהוי שבסופה יינתן אישור ת.ר. – אישור המיועד למכס לצורך שחרור הטובין במכס.
לא נתעמק בהליך זה, מאחר ומטרת המאמר היא לסקור את הנושא על מנת להציע פתרונות ואפשרויות כדי לקבל פטור מתקן ולהימנע ככל האפשר מבדיקות יקרות, כאשר אינן נדרשות.
כיצד לקבל פטור מבדיקות כאשר הצו קובע כי הפריט חייב אישור תקן?
בחלק זה נבחן את מגוון האפשרויות החוקיות העומדות בפני היבואן כדי לקבל אישור שחרור למכס, גם עבור משלוח הכולל פריטים שעל פי הצו חייבים באישור תקן רשמי, זאת מבלי להיכנס להליך ארוך ויקר של בדיקות מעבדה.
המחוקק, באמצעות הוראות מנכ"ל (משרד הכלכלה) המסתמך על הוראות הצו, קבע חריגים ותנאים המאפשרים ליבואן לייבא פריטים החייבים לכאורה באישור תקן, זאת ללא בדיקה, לעיתים כפוף להצהרת היבואן, כי המוצר עומד בתנאי התקן הישראלי, או על בסיס נתוני המשלוח כמו כמות הפריטים, ערכם הכספי, סוג הטובין, מטרת השימוש בטובין, וכדומה.
כאשר הצו קובע כי נדרש אישור תקן, על-פי רוב לא נוכל להימנע מהגשת בקשה לרשות המוסמכת, כדי לקבל אישור למכס לצרכי שחרור, ברם הפעם מטרת הבקשה תהיה לקבל פטור.
האפשרויות השונות העומדות בפני היבואן לקבל פטור מתקן:
התוספת החמישית לצו יבוא חופשי
הוראה זו נקבעה בצו במסגרת פרק המבוא, סעיף 2(ג)(3) קובעת כי בתנאים מסוימים מותרים ביבוא בלא הצגת רישיון יבוא ובלא המצאת אישור או עמידה בתנאים… כמפורט בתוספת החמישית לצו זה.
"טובין המפורטים בתוספת החמישית מותרים ביבוא בלא הצגת רישיון יבוא ובלא המצאת אישור או עמידה בתנאים, למעט אלה שיבואם אסור לפי צו המכס ואלה המפורטים בתוספת הראשונה והשנייה ואשר צוין לגביהם כי דרישת רישיון יבוא או אישור או עמידה בתנאים, לפי העניין, חלה גם על יבוא אישי, ולמעט מוצרי תעבורה המוגדרים בצו מוצרי תעבורה."
התנאים לקבלת הפטור מעמידה בחוקיות היבוא רשומים בטופס ההצהרה:
טובין המיובאים כדוגמאות מסחריות או לשימוש עצמי, שערכם fob הוא עד 1,000$ (אלף דולר ארה"ב) ובלבד שיובאו בכמות שלא תעלה על שתי יחידות מכל סוג או דגם.
ניתן לעשות שימוש בתוספת הזו כמה פעמים באותו חשבון ספק. בכפוף למגבלת הסכום של 1,000 דולר. ההצהרה מתייחסת לדוגמאות מסחריות או שימוש עצמי. למעט מוצרי תעבורה (רכב, חלקי חילוף, ולמעט מוצרי תקשורת החייבים באישור משרד התקשורת).
חלקה השני של ההצהרה, מתייחס ליבוא של חלקי חילוף למפעל:
טובין המיובאים כחלקי חילוף שערכם fob הוא עד 5,000$ (חמשת אלפים דולר ארה"ב) ובלבד שיובאו בכמות שלא תעלה על חמש יחידות מכל סוג, ולאחר שהיבואן נתן הצהרה ….
חלק זה מחייב מילוי פרטים בהצהרה והגשה למכס בתהליך השחרור
אם כן, המחוקק קבע כי הוא מעניק פטור גם מעצם השת הבקשה עצמה לרשות המוסמכת ומאפשר ליבואן, באמצעות סוכן המכס שלו, לשחרר טובין במכס העומדים בתנאים אלה , ללא אישור מוקדם רק על בסיס הצהרה זו.
פטור על בסיס כמות קטנה
המחוקק מצא לנכון לאפשר יבוא של פריטים בכמות קטנה ללא בדיקות, אך בפיקוח של מכון התקנים, על מנת לאפשר ייבוא של כמויות קטנות שנרכשות לצרכים שונים.
שימוש בעילה זו כרוכה בהגשת בקשה, בכפוף להגשת מסמכים כמו מפרט/קטלוג, חשבון ספק, והצהרת יבואן כי המוצר עומד בתקן הישראלי.
בנקודה זו נזכיר כי בהתאם לנספח 15 להוראות מנכ"ל 2.6 (הכוונה למנכ"ל משרד הכלכלה) נקבעה רשימת כמויות קטנות של מכון התקנים, גם מעל 2 היחידות המותרות ביבוא לפי התוספת החמישית, בכפוף למספר מסוים במשלוח ובכפוף למכסה שנתית.
דוגמא
יבואן ייבא של 5 רמקולים אקטיביים החייבים באישור תקן. מסירת פריט אחד לטובת בדיקת תקן תפחית יחידה אחת מתוך ה- 5, ועלות הבדיקה עשויה לעבור את עלות הרכישה של כל 5 הרמקולים. מכאן שאין היגיון כלכלי ומסחרי למסור פריט לבדיקה מלאה ויקרה. כאשר היבואן מביא באופן חד פעמי 5 רמקולים מסוג מסוים.
רשימת כמויות קטנות של מכון התקנים עולה כי ניתן לקבל פטור מבדיקת תקן לכמות שהיא עד 5 יחידות במשלוח ו- 10 בשנה. מכאן שעלינו להגיש בקשה למכון התקנים. בצירוף מסמכים, מפרט טכני, מכתב הסבר מנמק ועוד.
לסיכום, עד 2 מוצרים בערך של 1000 דולר, נעשה שימוש בהצהרה לפי התוספת החמישית. מעבר לכך בכפוף למגבלת כמות קטנה, יש להגיש בקשה למכון התקנים.
הגשת בקשה לפטור מעמידה בחוקיות יבוא ממשרד הכלכלה
בפרק הקודם ציינו כי במקרה של יבוא מסחרי לצרכי שימוש עצמי, יש לפנות רק למשרד הכלכלה ולא למכון התקנים שמוגבל במתן פטורים מסוג 2ג2 רק בעילה של כמות קטנה.
העילות למתן הפטור מפורטות בהוראות מנכ"ל ולא נציין כאן את כולם, אלא את החשובות והנפוצות ביותר לעניינו היבואנים שאינם יצרנים:
- יבוא לשלם שימוש עצמי לצרכים תפעוליים. החברה נושאת באחריות לבטיחות השימוש בו.
- יבוא חלקי חילוף אשר מיועד למתן שירות לאחר מכירת המוצר (זאת כאשר התוספת החמישית אינה מתאימה והשימוש בעילת כמות קטנה למכון התקנים אינה מתאימה)
- יבוא דוגמאות לתצוגה ובדיקת שוק המיועדות לשימוש עצמי .
- פטור מחובת סימון בעברית במקרים בהם המוצר אינו מיועד למכירה בישראל או באחת המטרות הבאות:
– שימוש פנימי של עובדי החברה, לשם מתן מתנות או פרסום בכמות שאינה מסחרית
– אביזרים נלווים
– תצוגה בתערוכה שלאחר מכן המוצר יוצא מן הארץ או מושמד
———————
*דני מויאל, סוכן המכס ומסווג בחברת ג'קי ליין לוגיסטיקה בע"מ, משלח בינלאומי. מרצה בסחר בינלאומי. שימש יועץ פדגוגי למשרד הכלכלה בנושא תכנית הלימודים בסחר בינלאומי וכן כתב את תכנית הלימודים עבור הנדסאי תעשיה וניהול משרד הבטחון.