איך קורה שאין ביטוח?

איך קורה שאין ביטוח?

השאלה שבכותרת היא מוזרה, כי הרי הכל יודעים שביטוח אפשר לרכוש תמיד, והתלות היא רק בגובה הפרמיה. הרמת הגבה של מי מהקוראים שחושב בוודאי –"מי אמר שאפשר לקנות ביטוח תמיד? כמה פעמים כבר שמענו  סירוב לערוך ביטוח בטענה של : אי אפשר?" לא מפתיעה, אך האמת היא שהחריג היחיד לכלל הוא המצב של MORAL HAZARD   או בשפה יפה –"סיכון שבאישיות" וזה בוודאי שאינו מפריע לרוב המוחלט של המבוטחים. יתרה מכך, היות ואנו מכירים בעובדה שבביטוח משלוחים בים, באוויר, ביבשה, הכיסוי הנפוץ הוא "כל הסיכונים", למעט רשימה סגורה (לא מדויק) של חריגים, אזי מדוע אין ביטוח? התשובה היא מצד אחד "גובה הפרמיה" (נעסוק בכך בהמשך, אך זה בידי המבוטח) ומצד שני תופעה "משונה" אחרת שהינה בבסיס הביטוח למטענים בשילוח בינלאומי. הכיסוי הנפוץ הינו כיסוי למטען ולא לבעל המטען. השינוי ה"קטן" הזה יכול להיות מאד משמעותי במקרה של תביעה והדוגמאות לכך רבות. ניקח, למשל, מקרה של איחור בהגעת הסחורה לקראת החג – פריטים שמיועדים לפורים ומגיעים בפסח עקב תקלה בכלי ההובלה הבינלאומי, או פריטים שמיועדים לחגיגות ראש השנה הנוצרי ומגיעים באיחור – כל אלו אינם נזקים המכוסים בפוליסה הרגילה לביטוח ימי  על אף שהיא פוליסת "כל הסיכונים". הסיבה פשוטה – הנזק אינו פיזי למוצר המבוטח אלא מכה בכיסוי של בעל הסחורה. העובדה שהמוצר הגיע באיחור אינה "משחקת" תפקיד בפוליסה לביטוח ימי. למען הסר ספק, מבוטח שרוצה כיסוי שכזה צריך לבקש זאת במפורש ויכול לקבלו, גם אם בדרך ליעד הוא ישמע –"לא", "אי אפשר" "מה פתאום" ודומיהם. באותה מידה, התשלום עבור חלקו היחסי של בעל הסחורה בהוצאות של "הצלה" או "היזק משותף" שכן כלולים בפוליסה הימית, הם רשומים בנפרד מ"כל הסיכונים לנשוא הביטוח", מראה בבירור שיש נזקי "כיס" שאפשר לבטח, אך הם לא מסוג הנזקים הרגילים של "כל הסיכונים". בהקשר זה, ניקח למשל את המצב הלא מפתיע, אם לא לומר שכיח, שקורה לעיתים בשינוע של מכולת קירור. מערכת הרישום האוטומטי בתוך המכולה, שאמורה לתת דיווח מדויק על הטמפרטורה ששררה בה לאורך כל תקופת המסע, חסרה פרק זמן של יום, יומיים ואולי יותר. חשוב לדעת, שמכולה עם בקרת טמפרטורה, הנושאת בתוכה מוצרי מזון או תרופות או מוצרים אחרים שמחייבים את המורך בשמירה על תנאים מוגדרים מראש גם בעת ההובלה, ומגיעה עם רישום חסר בגרף הטמפרטורה, עלולה "להיעצר" בכניסה לארץ (המילה "עלולה" היא "קלה" מדי) ולא להיות מורשית להמשיך בדרכה, על ידי נציגי משרד הבריאות / משרד החקלאות האמונים על שמירת טיב המוצרים שנכנסים לארץ. במצב עניינים זה, יש כללים מאד נוקשים וברורים ותקלת טמפרטורה שבפועל לא גרמה לנזק, אלא מנעה רישום בלבד, עדיין עלולה להביא ל"חסרון כיס" משמעותי ליבואן. נכון, יש לא מעט סיבות ומקרים בהם חברות הביטוח נמנעות מלשלם למבוטח את נזקו ואדם מן הישוב יעלה מיד את הטענה על חוסר הגינות ועוד ועוד, אך יש מקרים בהם הצדק עימם. הביטוח למקרים כפי שמתואר לעיל אינו קיים בפוליסה הרגילה, אך  יש אפשרות להרחיב את הכיסוי עם סעיף דחייה, או בלעז – REJECTION. הבעיה ה"קטנה" היא שלכך נדרש תשלום כספי נוסף ובעדינות נאמר – לא קטן. מדוע חברות הביטוח מנצלות את המצב לגבות פרמיה שעולה במאות אחוזים על הפרמיה הימית הרגילה? הסיבה כפולה ובכנות אפשר אף לומר – הוגנת (מפתיע !).הכיסוי ל REJECTION   אומר שבמקרה הביטוח אין נזק חלקי אלא נזק מוחלט – TOTAL LOSS. בניגוד ל"התנהגות" הרגילה של תביעות ביטוח שחלקן בסכומים קטנים וחלקן בסכומים משמעותיים ויש גם בין לבין, הרי בביטוח דחייה – או שאין תביעה או שיש תביעה וכשזו קיימת היא מלוא סכום הביטוח. הבעיה השנייה מבחינת המבטחים היא העובדה שבניגוד לכל תביעת נזק רגילה, שבה יש אפשרות למבטח להיכנס לנעלי המבוטח  לאחר תשלום תביעה, ולתבוע את גורם הנזק ואולי להקטין במשהו את ההוצאה של המבטח, הרי במקרה של דחייה ע"י גורם ממשלתי שמבוצע על בסיס חוקים ותקנות, אין אפשרות שיבוב. המשמעות הישירה של האמור לעיל שבביטוח דחייה, יודע המבטח מראש שבמקרה של תביעה, ההוצאה הינה כל סכום הביטוח ללא שום "הנחה". הדוגמאות שהיו בשנה החולפת, מבהירות בצורה מעשית, מה המשמעות של ביטוח הדחייה. לאחרונה, למשל, הוגשה תביעה לבית המשפט של חברה שמייבאת מוצרי מזון במכולות מבוקרות טמפרטורה. עקב כשל, הראה הגרף במכולה שהמטען לכאורה נחשף לטמפרטורות גבוהות במשך כחמישה ימים במהלך המסע. משרד הבריאות השתמש בסמכותו ואסר שיווק של המוצרים בארץ. חברת הביטוח טענה כי על המבוטחים להוכיח שנגרם נזק פיזי של ממש. אפשר ללמוד מכך שהיות והייתה השמדת המטען עקב נתוני גרף המכולה, לא הייתה בדיקה של נזק פיזי אלא REJECTION. חברת הביטוח, לפי הכלל שהבהרנו לעיל, טענה שאין כיסוי תחת הפוליסה ועכשוו עבר הוויכוח למגרש המשפטי. מה יהיו תוצאותיו – אין לדעת, אבל דבר אחד ברור – אין מוצר והנזק למבוטחים (מבחינתם אין הבדל הרי בין נזק ישיר למוצר או נזק עקיף לחברה)הוא משמעותי. לא מדובר רק בכסף מזומן שאבד (מדובר על כרגע מיליון שקל) אלא גם בעובדה שאין מוצרים למכירה. דרך אגב, במקרה דנן, התביעה היא גם נגד המוביל הימי ופה בדאי להבחין בהבדל בין תביעת ביטוח לבין תביעת נזיקין. בעוד שבתביעות של ביטוח ימי יש להראות שהמטען יצא לדרכו במצב טוב והגיע ניזוק, הרי בתביעה נגד המוביל צריך להוכיח בנוסף שהמוביל התרשל במהלך התקופה שבה היה המטען בחזקתו. האם זו משימה קלה? כלל וכלל – לא. זה מהלך לא פשוט ולכן תביעת ביטוח היא נוחה ומהירה יותר לרוב. כאמור, אם אין הוכחה לנזק פיזי, אזי הבעיה קיימת גם בביטוח. דוגמא אחרת, היא תביעה שהוגשה לבית המשפט ע"י חברה שמייבאת בשר קפוא, ושמכולה שלה הגיעה לארץ, הסתבר שלפי גרף רישום הטמפרטורות שהיה במכולה, הייתה חריגה משמעותית מהטמפ' הנדרשת של מינוס 18 מעלות. משרד החקלאות הורה על השמדת המטען. התביעה שכוללת את ערך המטען, דמי הובלה, הוצאות שחיטה, כשרות, אחסנה והשמדה עומדות על 670,000 שקל. המפתיע הוא שהתביעה מוגשת כנגד המוביל הימי, אך לא נגד חברת הביטוח. האם לא ערכו ביטוח עבור המסע? אולי. טעות, לדעתי, אבל זו כמובן זכותו של כל מבוטח לעשות כרצונו בכספו. כאן, כפי שציינו לעיל, יצטרכו להוכיח בבית המשפט (וזה לכשעצמו מביא לעלויות כספיות) רשלנות של המוביל הימי. האם יצליחו? כמה מאמץ, זמן וכסף יושקע עד להצלחה, אם תהיה ? מי יודע ! ביטוח "דחייה" יכול היה לפתור את הבעיה, אך כמובן שעלותו ב"תחילת הדרך" נחשבת כבזבוז כסף ולכן איננה ישימה והמצב כיום – ברור ! יש דוגמאות נוספות, אך כדאי שנעצור לרגע ונראה מה נרשם בנוסח סעיף הדחייה. דבר בסיסי שיש לדעת הוא שבניגוד לסעיפי המכון שתמלילם זהה ורוב העולם משתמש בהם, תמליל ה"דחייה" אינו נמצא בין סעיפי המכון וכל מבטח מנסח כרצונו. דוגמא סבירה "בנוסח לא מחייב" היא –

1.החברה תהיה חייבת לשלם עבור דחייה בנמל הכניסה על ידי גורם ממשלתי בנמל מדינת היבוא ותשפה את המבוטח על בסיס סכום הביטוח של המטען שנדחה.

  1. במקרה של אמברגו או מניעת יבוא שהוכרזה ע"י מדינת היבוא לאחר שהמטען יצא לדרכו, החברה תשלם הוצאות הובלה חזרה למדינת היצוא או ליעד אחר, אך לא מעבר לסכום הביטוח.
  1. ביטוח זה מסתיים במחסן בנמל היעד לאחר הפריקה, לא יאוחר מ-30 יום ממועד הפריקה או לאחר אישור הכניסה ע"י נציגי המדינה – המוקדם מבניהם.
  1. הביטוח מבוסס על כך שהיצור והאריזה נעשו בהתאם לכללי ותנאי מדינת היצוא ומדינת היעד וכל הרישיונות הוצגו. באופן בסיסי אפשר לומר שנוסח זה או דומיו של סעיף הדחייה נותן למעשה את הפתרון הנדרש ליבואן, והשאלה שנותרה להחליט – האם ההוצאה הכספית הנלוות לכך היא הולמת את הסיכון או לא. אם כך, התשובה לשאלת הכותרת "איך קורה שאין ביטוח?" איננה טמונה בצד של המבטחים אלא בחשבון הבנק של המבוטחים, ולכן בעל המאה הוא בעל הדעה.

**********

*אבי בן חורין, יועץ לתחום ביטוח משלוחים, לשאלות וקבלת הבהרות נוספות, 052-2515378, [email protected]