"מכל מלמדי השכלתי"

מאת: אבי בן חורין

מכל מלמדי השכלתי, משפט ידוע זה, שלקוח מספר תהילים, מופיע במשמעותו ב"מסכת אבות" וקשור ל –"איזהו חכם? הלומד מכל אדם, שנאמר: מכל מלמדי השכלתי…". מה לעשות, ובימינו אנו, המשפט הזה נשאר לרוב בגדר אימרה יפה, אך בפועל כולנו נבונים, כולנו חכמים וכולנו יודעים טוב מהאחר. מצב זה מגיע לשיאו כאשר אנו טופחים על החזה ואומרים "יהיה בסדר", משמע הנבואה אצלנו היא עובדה. קצת בעייתי, אך זו מציאות חיינו.

יחד עם זאת, בואו בכל זאת וננסה לראות איך מתייחסים בעולם לאירועים שקורים במסגרת הביטוח הימי, ובמיוחד בקטע היבשתי שלו ואולי נוכל ללמוד דבר אחד או שניים.

למי שאינו בקי ברזי הביטוח הימי נזכיר שמונח זה (ביטוח ימי) מתייחס למשלוחים שנעים ממקום למקום בכל התחומים – ים, אוויר, יבשה. נכון שלמשלוחים "נטו" ביבשה, אנו מכירים את המושג "סחורה במעבר", שהינו חלק מהביטוח האלמנטרי ושונה באופן מהותי מהביטוח הימי, אך משלוחים שחלק מהמסלול שלהם הוא בים או באוויר, הקטע היבשתי מכוסה ביטוחית על פי כללי הביטוח הימי.

מעניין לראות מה מחליטים בתי משפט בתביעות של הובלה יבשתית ולהסיק מה היה קורה אם היה קיים ביטוח ימי אם לאו. יש לזכור שאמנות של הובלה יבשתית כמו גם אמנות של הובלה ימית או אווירית הם נושאים מוכחים וידועים בביטוח הימי (כמו למשל, הגבלת אחריות המוביל ו/או פטורים שונים) ולכן התאמת הביטוח למושגי ההובלה הבינלאומית איננה דבר חריג, אלא להיפך – רצוי!

ניקח למשל תביעה שהגיעה לדיון בבית המשפט במינכן. המדובר בחברת ביטוח, שמבוטח שלה לקח על עצמו חוזה הובלה של חמש כספות. כמקובל (לא הכרחי אך מצוי) מסר המבוטח (המוביל היבשתי) את ההובלה לביצוע לקבלן משנה. הנהג שהוביל בפועל את הכספות הגיע ליעדו, אך לא מצא את אנשי המחסן במקום. הוא פרק את המטען במקום ונסע לדרכו. לא מפתיע לדעת, שהכספות "נעלמו". מבטחי המטען שילמו את תביעת המבוטח לפי פוליסת הביטוח (בביטוח ימי הכיסוי הוא ממחסן למחסן, אך חייבת להיות מסירה. למקבל – DELIVERY., בעוד שב"סחורה במעבר "לפי התנאים הרגילים והנפוצים, הכיסוי הוא לנזק בזמן ההובלה בלבד, וגם אם יכללו בכיסוי פעולות הטעינה והפריקה, הביטוח לא כולל את מה שקרה לפני תחילת הכיסוי או לאחר סיומו).

לאחר התשלום, נכנסו המבטחים ל"נעלי המבוטח" ופנו בתביעת שיבוב לקבלן המשנה שעשה בפועל את ההובלה. בערכאה הראשונה קבע בית המשפט שאכן זכותו של התובע – המבטח לקבל פיצוי מהנתבע, היות והאחרון לא היה מסוגל להוכיח את עובדת מסירת המטען. עם הגשת ערעור על ההחלטה, קבעה הערכאה השיפוטית השנייה שאין מקום לשינוי בהחלטה ואף הוסיפה שלפי התקנות הקיימות "מסירה" פירושה קבלה ישירה של "חזקה". למען הסדר הטוב נבהיר שבפלפול המשפטי נקבע אמנם שתפיסה פיזית של המטען על ידי המקבל – איננה נדרשת, אך המטען חייב להיות במצב שבו יכול המקבל "לתפוס" אותו ללא מכשולים כלשהם.

ההוכחה שמסירה נעשתה חייבת להיות מוצגת ע"י המוביל. כאמור, במקרה שלפנינו הנתבע לא יכול היה לספק הוכחה כזו. להשאיר את המטען בחזיתו של המחסן הבלתי מאויש באותה עת איננה הוכחה מספקת שהמקבל יכול היה "לתפוס" את המטען כאמור לעיל. אם היו הנחיות אחרות למקבל או למוביל – אולי אפשר היה להגיע לתוצאה משפטית אחרת, אך במצב הענינים המתואר כאן – ההחלטה היא חד משמעית. יתרה מכך, פעילות הנהג בפריקת המטען ביעד ללא נוכחות הצד השני נחשבת למעשה לא זהיר, או בלשון השופים "רשלנות" בהתאם לתקנות. דבריהם הנהג היה צריך לצפות את תוצאות פעילותו כולל אופציית הגניבה. בהתאם לכך הם קבעו שהגבלת האחריות הקיימת לגבי מוביל יבשתי – בטלה ואחריות אינה כפופה לחסם עליון.

האם ברור לכל, שבביטוח ימי הכיסוי למבוטח במקרה שכזה עדיף לעומת תנאי הביטוח של "סחורה במעבר"? האם ברור שנקודת הסיום של הביטוח איננה נקבעת כמועד הגעת הרכב ליעד וגם לא יכולה להיות סיום הפריקה? האם ברור לכל שהעובדה שמבטח ימי שילם את התביעה והמשיך את "המאבק" עם המוביל היבשתי על נושא האחריות היא הפתרון הרצוי למבוטח הסביר, שענינו בביצוע עבודה שוטפת ולא התמודדות בבתי משפט כנגד מובילים – בעלי הגבלות אחריות ופטורים מאחריות? האם ברור לכל מה צפוי להיות, במידה והביטוח אינו כיסוי לפי פוליסה ימית?

דוגמא אחרת, ולא ב"מרחק רב", היא זו שהתנהלה בבית המשפט בדנמרק. סיפור האירוע הוא הובלה של מוצרי טבק מדנמרק לספרד. הספק הבהיר למוביל שעליו לתאם  SLOT TIME  ( בתרגום חופשי משבצת זמן) עם הקונה לאור העובדה שמדובר במטען יקר. במילים אחרות, יש לקבוע מועד שיתאים למקבל, מבחינת מקום במחסנו, צוות מתאים, אבטחה וכו. כך אכן נעשה. כפי שראינו במקרה הקודם, המוביל מעביר גם במקרה זה את העבודה לקבלן משנה ומציין שמדובר במטען יקר ערך, ושנהג חייב לחנות במקום מאובטח ולא להשאיר את כלי הרכב ללא השגחה במהלך ההובלה. הפרט הקטן של מועד ההגעה המוסכם ביעד, לא הועבר לידיעת המוביל בפועל. כשהגיעה המשאית לחצרי המקבל – 12 יום לפני התאריך שנקבע, לא הייתה הסכמה לקבלת הסחורה. המוביל החנה את רכבו בתחנת שירות בעיר כדי להמתין ל"משבצת הזמן". המקום היה אמנם מגודר ומואר, אך לא מנע את גניבת המטען באחד הלילות. התוצאה כמובן – תביעה משפטית. הקבלן הראשי, כלומר המוביל שקיבל את העבודה במקור נתבע ע"י הספק לפי כללי ה CMR – אמנה בינלאומית בגין הובלת סחורות ביבשה באירופה. כמובן שהוא מצא לנכון להעביר הודעת צד ג לקבלן המשנה שעקב הגעתו המוקדמת למקום, נוצרו הנסיבות לאירוע. התגובה כמובן הייתה דחיה של הודעה זו, כי הרי הוא כלל לא היה מודע לקביעת מועד הגעה מוסכם והסיבה לחניה בתחנת השירות נובעת מאי קבלת הפרטים הנדרשים. הקביעה של בית המשפט הייתה ברורה – המוביל הראשי הוא זה שאחראי לנזק וקבלן המשנה חף מכל אחריות.

ה"מפתיע" בסיפור, שנקבע כי קבלן המשנה לא סיים את עבודתו, כאשר לא מסר את הסחורה ביעד, אך הוא לא אחראי לגניבה לפי ה CMR, היות ובמצב שהיה לפניו, הוא בחר את המקום הטוב ביותר האפשרי, לאור זמן הנהיגה המוגבל שהיה לו, בהתאם להוראות החלות על רצף נהיגה.

ברור שאם היה ביטוח תקף להובלה, בעל המטען היה זכאי לתגמולי ביטוח ולא היה נכנס לטיפול משפטי לאורך זמן, שתוצאותיו, לא תמיד, ידועות מראש, על אף שכאן ראינו החלטה מאד ברורה וצפויה.

בהזדמנות זו כדאי להבהיר שבביטוח סחורה במעבר, הכיסוי הבסיסי הוא של סיכונים נקובים בשם, בעוד שבביטוח ימי הכיסוי מבוסס על כל הסיכונים.

העובדה שיש שני סוגים שונים של כיסוי, אינה "תורה מסיני" וכל מבוטח יכול לבדוק את הצרכים, האפשרויות, ולהחליט בהתאם. אמרנו כבר "מכל מלמדי השכלתי"?