כוח העבודה במגזר הייצור: המשבר נמשך

תוכן עניינים

מאת: חיים זכרמן*

לאחר שזרעה הרס בלא מעט תחומים בחיי כולנו, בכלכלה ובמרקם החברתי הכולל של כל המדינות ברחבי העולם, אנחנו לומדים לחיות עם הקורונה. על פי ניתוח של Deloitte Insights, הכלכלה הצפון אמריקאית מתאוששת, והביקוש לכוח אדם עולה אפילו על רמות טרום הקורונה. הכל טוב – אבל מה לגבי עבודה בייצור? והשוק הישראלי כאשר הקורונה פרצה במרץ 2020, נאבקנו למצוא עובדים, מיומנים או ברמת כניסה, למשרות ייצור בכל הענפים. ואיפה אנחנו היום? אפילו עמוק יותר בתוך הבוץ.

במרץ 2020, מציאת ושימור כוח עבודה איכותי הייתה הבעיה מספר 1 שדווחה בסקר של איגוד התעשיינים הלאומי בארה"ב. במבט קדימה לינואר 2022, הנושא הזה ירד למספר 3, כשרק אתגרי שרשרת האספקה ועלויות חומרי הגלם מעליו. אבל העבודה נותרה אתגר משמעותי – 85% מהמשיבים בסקר דיווחו על משרות פתוחות שאינם מסוגלים לאייש.

בינואר 2020, הלשכה לעבודה וסטטיסטיקה דיווחה על 480,000 משרות פתוחות במגזר הייצור. עד נובמבר 2021 המספר הזה עלה ל-858,000 משרות ייצור פתוחות (בארה״ב). רבים מייחסים זאת להתפטרות הגדולה, שבהחלט הייתה לה השפעה מסוימת. אבל זה לא כל הסיפור.

 

כוח העבודה בתחום הייצור מתכווץ
בשנת 2019, Deloitte מצאה ש-27% מכוח העבודה בייצור היו בני 55 ומעלה, ודור הבומרים ממשיך לפרוש בקצב של כ-10,000 ליום. לרוע המזל, המילנאלים ודור ה-X וה-Z מגלים עניין מוגבל מאוד בעבודה בייצור. נכון, גם בישראל. בקיצור, בומרים עוזבים את הייצור מהר יותר ממה שנכנסים דורות צעירים יותר. וזה מסובך עוד יותר בגלל פער הכישורים. בניתוח של 2021 דלויט ו-The Manufacturing Institute דיווחו ש-36% מהמצטרפים החדשים לשוק העבודה (או הוריהם) לא היו בעלי עניין בתעשייה, ו-38% לא תאמו לציפיות. וזה בנוסף למחסור בחינוך למדעים (STEM) ותוכניות הכשרה יעילות לעבודה.

 

ההשפעה של הקורונה

הקורונה עודדה את כוח העבודה מדור הבומרים בתחום הייצור לפרוש בקצב מהיר אף יותר. ניתוח של מרכז המחקר Pew הראה שבניגוד למיתון של 2002 והמיתון הגדול, הפרישה הואצה לאחר מיתון הקורונה. 1.7 מיליון בומרים נוספים פרשו ב-2020 בהשוואה ל-2019, והבנק הפדרלי של סנט לואיס דיווח שהמספר המשיך לטפס ב-2021 לסך של 3 מיליון פרישות נוספות של בומר.

 

אבטלה?

בפברואר 2020, ה-BLS דיווח על אבטלה של 3.5% בארה"ב, אשר עלתה במהירות ל-14.7% עד אפריל 2020. עד דצמבר 2021, האבטלה קרסה חזרה ל-3.9%, והיא צפויה לרדת עוד יותר. טור בינואר 2022 בפורבס צופה 3% אבטלה עד 2023, הנמוך ביותר מזה 70 שנה. ראוי לציין שכלכלנים רבים רואים ב-4% תעסוקה מלאה. נושא מרכזי הוא שיעור ההשתתפות בכוח העבודה, שנותר תקוע על 61.9% לעומת 63.3% לפני המגפה. הפרש של 1.4% אולי נראה מינורי, אבל זה שווה ירידה בכוח העבודה של כ-1.4 מיליון עובדים.

טווח ארוך

הדמוגרפיה של מצב העבודה בתעשייה אינה מעודדת, והאתגרים יימשכו. המאמר ב-Deloitte Insights צופה פער של 2.1 מיליון משרות ייצור לא מאוישות עד 2030, בשל שילוב של פערי כישורים וכוח העבודה הקפוא.

מה לעשות?

הגברת העניין בתחומי ה-STEM בבתי ספר היא יוזמה נכונה כדי להציג בפני התלמידים את טכנולוגיות הליבה, ולבנות מודעות להזדמנויות קריירה. תוכניות הכשרה לעבודה, כולל תוכניות טכנולוגיות ייצור, יצמצמו גם את פער המיומנויות וירחיבו את כוח העבודה בייצור. אבל אלה הם מאמצים ארוכי טווח, שלוקחים שנים כדי ליישם ולהניב תוצאות משמעותיות.

אז, אילו אפשרויות יש ליצרנים לטווח הקצר ועד 2030? שקלו רובוטים שיתופיים – קובוטים – בתור אבן הבניין העיקרית של אוטומציה בתחום הייצור.

 

למה קובוטים?

עלות התקנה נמוכה מאפשרת אפילו לעסק היצרני הקטן ביותר לבצע אוטומציה. בניגוד לאוטומציה מסורתית, פתרונות שיתופיים הפחיתו בהצלחה את העלויות מכל שלב של פרויקט טיפוסי. כיום מקובל לראות מערכות שלמות בטיפול במכונות, ריתוך ופיזור משטחים נפרסות בפחות מ-100,000 דולר, לרוב פחות מ-85,000 דולר עבור כל הפתרון כולו (קובוט, גריפר, מכאניקה וכו').

  • קובוטים מאפשרים אוטומציה מצטברת. בניגוד לגישה המסורתית של הכל או כלום, היכולת לפרוס בבטחה קובוטים זה לצד זה עם מפעילים מיומנים מאפשרת להפוך תחנה, מכונה או תהליך בודד לאוטומטיים. ניתן להפוך תא אחד לאוטומטי, ליצור החזר ROI ולאחר מכן להמשיך לבצע אוטומציה הדרגתית של פעולות נוספות.
  • קובוטים מהירים לפריסה ומהירים לפריסה מחדש, מה שהופך אותם למושלמים עבור תהליכי high mix / low volume.
  • הקובוטים הטובים הם קלים לתכנות ואינם דורשים צוותים ייעודיים של מהנדסים ומתכנתים.

עכשיו, מאיפה להתחיל?

צריך להשלים פערים. מי שנאבקים להעסיק רתכים, מפעילי מכונות, עובדי קו אריזה או תפקידים אחרים, יכולים להשקיע בקובוטים (למשל, אלה של חברת Universal Robots) כדי למלא את החללים שהותיר משבר העבודה בייצור. התקנת קובוט של 85,000 דולר המטפל במכונה נותנת מענה הן למחסור בעבודה והן לניצול הנמוך של המכונה – שיפור כפול לשורה התחתונה.

  • אוטומציה של יישומי DDD – כלומר, "משעמם, מלוכלך, מסוכן". תפקידים אלו הם הקשים ביותר להעסקה ואוטומציה שלהם תשפר את שביעות הרצון בעבודה ואת מורל העובדים.
  • הפכו את הייצור לאטרקטיבי. ההססנות של הדורות הצעירים להיכנס לקריירות ייצור עומדת ביחס ישיר לדעתם על משרות DDD. אוטומציה של קובוט יכולה להקל על גיוס מועמדים מתאימים.
  • אוטומציה של המשימות הפשוטות, החוזרות על עצמן, המשעממות. כך ניתן להעביר עובדים מיומנים למשימות בעלות ערך גבוה יותר.
  • ניתן לנצל את גמישות הקובוט. חפשו תחומים שבהם אוטומציה של תהליכי high mix / low volume יכולה להגדיל את הקיבולת ולהפחית עלויות.

———————-

*חיים זכרמן, מנהל חטיבת רובוטיקה ואוטומציה בחברת SU-PAD, נציגת UR בישראל

דילוג לתוכן