הטסת חומרים מסוכנים – מותר ואסור

מאת: שחם יעקובסון*

הטסת חומרים מסוכנים

תחום הטסת חומרים מסוכנים תופס תאוצה ונפח לאורך השנים בארץ ובעולם. הגלובליזציה והשמיים הפתוחים הגדילו את כמות הטיסות בצורה משמעותית. אפשרות שינוע מטען מסחרי ובכלל זה חומרים מסוכנים לנקודות שונות בעולם הפך פשוט יותר. גם אם לא מדובר בטיסה ישירה, מדובר בשינוע מהיר בטח ביחס לשינוע ימי, מה שמוביל למעבר של מטענים משילוח ימי לאווירי.

הטסת חומרים מסוכנים מהווה כ 5% מכלל המטען המסחרי המשונע באוויר, אבל דורשת לא מעט הכנות, בדיקות ואישורים טרם העמסת המטען לטיסה וזאת מכיוון שמדובר בחומרים העלולים לגרום לנזק לרכוש, לסביבה, למשלוחים אחרים או חלילה לעובדים בשדה התעופה והנוסעים עצמם.

רשימת חומרים מסוכנים

מנהל התעופה האזרחי הבינלאומי שמנחה את תחום הטסת חומרים מסוכנים מפרסם בספר ההנחיות את רשימת החומרים המסוכנים. רשימה זאת מכילה למעלה מ 3000 חומרים מסוכנים מוכרים, כאשר בהמשך לשם החומר מופיעה אינפורמציה לגבי אופן הטסתו – משקל מקסימאלי באריזה, האם מותר להטסה בטיסת נוסעים, הנחיות מיוחדות, אופן אריזה נדרש וכו..

יש מקרים בהם החומר שנדרש להטסה לא מופיע בשמו ברשימת החומרים המסוכנים, במקרה הזה ניתן לתת לו שם כללי שתואם את תכונות החומר. דוגמא שיצא לי לעסוק בה לא מעט לאחרונה הינה מגבונים לחיטוי על בסיס אלכוהול. מדובר בבד ספוג אלכוהול בריכוז 70%. הבד אינו חומר מסוכן האלכוהול כן, השילוב של שניהם יוצר חומר מסוכן שלא כתוב ברשימת חומרים מסוכנים, על מנת לשלוח אותו הוא סווג בשם הכללי: SOLIDS CONTAINING FLAMMABLE LIQUID, N.O.S.*,      ובהמשך

לאותיות N.O.S. יופיע השם הטכני של החומר שידייק אותו, למשל ISOPROPANOL. על פי שם החומר הזה מקבל השוגר את כלל האינפורמציה הנדרשת להטסה, ברשימת חומרים מסוכנים.

מה מותר להטיס?

לא כול חומר או מוצר שנשמע או מריח כמו חומר מסוכן הוא כזה. יש לא מעט חומרים עם סימני אזהרה על תווית המוצר כמו – אין לאכול, יש לשטוף ידיים אחרי מגע, אין לגעת בעניים, יש להרחיק מחום, להשאיר במקום מוצל וכו.. הכול נכון ונדרש, אך אין זה אומר שמדובר בחומר מסוכן להטסה. או למשל נוזלים דליקים – הם נמדדים בנקודת ההבזק שלהם, זאת אומרת בעת חימום החומר יש טמפרטורה בה מתרחש שינוי, הנקודה הזאת והנקודה בה החומר מתחיל לפלוט אדים דליקים כתוצאה מחימום קובעת האם החומר יוגדר נוזל מסוכן להטסה. על פי הפרמטרים הללו דלק הוא חומר מסוכן להטסה ואילו שמן אינו מוגדר כמסוכן להטסה מכיוון שהטמפרטורה בה הוא פולט אדים דליקים גבוהה.

כדי לדעת האם חומר מסוים הנדרש למשלוח באוויר מותר להטסה או לא יש לפנות לגיליון הבטיחות שלו ( MSDS ), אשר מהווה תעודת זהות של החומר ובין השאר מציין האם הוא מוגדר כחומר מסוכן להטסה או לא.

מה אסור להטיס?

יש חומרים שרמת הסיכון מהם גבוהה מידי ולכן אסור להטיס אותם בשום צורה, כמה דוגמאות:

• חומרי נפץ – למעט תת קבוצה אחת ( S1.4 ) שמותרת להטסה בטיסת נוסעים ומספר מצומצם של תתי קבוצות המותרים להטסה בטיסת מטען בלבד, יתר חומרי הנפץ אסורים בהטסה.
• כול חומר שבתנאי שינוע רגילים עלול לייצר חום עצמי לפלוט גז או אש יהיה אסור להטסה.
• חומרים מסוכנים שמופיעים ברשימת חומרים מסוכנים כאסורים להטסה.

הגבלות

הגופים המנחים בתחום הטסת חומרים מסוכנים מאפשרים הטסתם מתוך הבנה שיש בכך צורך. לצד הצורך קיימת מהם סכנה. המטרה של ההנחיות היא לאפשר הטסתם בצורה בטוחה. כדי שזה יקרה יש צורך לעמוד בהנחיות ובהגבלות, למשל:

1. כמות חומר מותרת באריזה: כול חומר נדרש להיות ארוז על פי הוראת אריזה מסוימת, הוראת האריזה כוללת בין השאר הגבלה על כמות החומר המותרת באריזה הפנימית וכמות החומר המותרת באריזה החיצונית. דוגמא – משלוח של 40 ק"ג נדרש בטיסה, על פי הוראת האריזה ניתן לארוז עד 10 ק"ג באריזה חיצונית ועד 2.5 ק"ג באריזה פנימית, המשמעות שיש לחלק את המשלוח ל 4 אריזות חיצוניות ובכול אריזה חיצונית לארוז 4 אריזות פנימיות לפחות.
2. הגבלת החומר המסוכן למטוס מטען בלבד: כאשר הרגולטור עושה הערכת סיכונים, הוא מבין שחומרים מסוכנים צריכים לטוס כיוון שמדובר בדרך שינוע מהירה, לצד זה קיים מהם סיכון, לכן צריך למצוא את האיזון הנכון. אחת הדרכים היא איסור הטסת חומרים מסוימים במטוס נוסעים מה שמחייב את השולח להטיסם בטיסת מטען.
3. חיוב קבלת אישור מהרגולטור המקומי להטסה: יש מקרים שהטסת המשלוח דורשת אישור ספציפי על ידי הרגולטור המקומי ( לעיתים נדרש אישור נוסף מהרגולטור ביעד ). במקרים אלה למעשה רשות התעופה האזרחית הבינלאומית מאפשרת הטסת המשלוח רק אחרי בדיקה ואישור המשלוח על ידי נציג רשות תעופה אזרחית במדינת המוצא.
4. קביעת סוג אריזה מסוימת: בהתאם להוראת האריזה על השוגר לארוז את החומר. הוראת האריזה כוללת מגוון אפשריות של אריזות חיצוניות ( חביות מתכת, חביות קרטון, שקים, קרטונים.. ) וסוגי אריזות פנימיות ( פלסטיק, מתכת, זכוכית.. ). על השוגר לארוז את החומר בהתאם לכך בלבד.
5. הגבלת כמות קרינה מותרת באריזה ( חומרים רדיואקטיביים ): חומרים רדיואקטיביים אינם נמדדים במשקל אלא בקרינה, כמות הקרינה המותרת במטוס משתנה בין חברות התעופה ונקבעה כמות מקסימאלית מותרת למטוס נוסעים ומטוס מטען ובהתאמה מרחק הנוסעים מהמשלוח במהלך הטיסה.

         על הגבלות אלה שמהוות את הגבלות הבסיס ייתכן ויתווספו הגבלות נוספות, כמו:

1. הגבלות מדינה: מדינה יכולה להחליט על הגבלות נוספות בנושא הטסת חומרים מסוכנים ממנה, אליה ומעליה. ארה"ב למשל מגבילה את כמות החומר המסוכן שמותר להטיס בתא במטוס נוסעים, עד 25 ק"ג חומר מסוכן במטוס למעט כמה חריגים.
2. הגבלות חברת תעופה: חברת תעופה יכולה להחליט על הגבלות נוספות בנושא הטסת חומרים מסוכנים במטוסיה בכול מקום בעולם. למשל איסור הטסת חומרים מסוכנים בכלל, או איסור הטסת חומרים ספציפיים, למשל רדיואקטיביים, גזים רעילים, בטריות ליתיום וכו..

סיכום

חומרים מסוכנים טסים בעולם על בסיס יומי, במטוסי נוסעים ומטוסי מטען. עקב רגישותם והסיכון הקיים מהם קיימות הנחיות רבות להטסתם בצורה בטוחה. ההנחיות הללו כוללות בין השאר לא מעט הגבלות כפי שהוצג כאן. חשוב להכיר את ההגבלות ולפעול על פיהן, מטרתן לאפשר הטסת החומרים המסוכנים תוך כדי הפחתת הסיכון למינימום.

—————–

שחם יעקובסון, יועץ ומדריך הטסת חומרים מסוכנים, [email protected] , טל.052-6027412