חומרים מסוכנים Vs חומרים מסכנים

מאת: שחם יעקבסון*

 

חומרים מסוכנים בהגדרתם הינם כל החפצים והחומרים אשר עלולים לגרום לנזק לרכוש ולסביבה לרבות פגיעה או מוות בבני אדם כתוצאה משינועם ממקום למקום, שינויי טמפרטורה, הפרשי לחץ…. כול אלה מחייבים טיפול זהיר.

חומר מסוכן הופך להיות חומר מסכן כאשר פועלים אתו שלא על פי הנהלים וההנחיות.

אדגים מעולם הטסת חומרים מסוכנים – חומרים מסוכנים מאוחסנים במפעלים רבים בארץ ובעולם. חומרים אשר משמשים כחומר גלם או כמוצר. כול עוד האחסון נעשה בהתאם להנחיות, הטיפול בחומרים נעשה בצורה זהירה, החומרים יהיו חומרים מסוכנים אבל לא מסכנים.

במידה ואותו מפעל רוצה להטיס את אותם חומרים מסוכנים, הם נדרשים לעבור תהליך של שינוע. המשמעות, לקחת אותם מאותו אחסון ולשנות את האריזה כך שתתאים להטסה, לשנע אותם לשדה התעופה, בתוך שדה התעופה הם יעברו תהליך של שקילה, אחסון ובניה לטיסה, לאחר מכן הם יגררו למטוס, יועמסו לטיסה שתמריא ובמהלכה הם יחוו הפרשי לחץ וכשינחתו ביעד ייתכן ויחוו הפרשי טמפרטורות שיכולים להיות קיצוניים ( בטיסה של מספר שעות הפרשים אלו יכולים להגיע ל 30-40 מעלות ), ושוב יעברו תהליך פריקה העמסה ושינוע למפעל ביעד – כול אלה חווים בתוכם פוטנציאל נזק, והופכים את החומרים המסוכנים לחומרים מסכנים.

קצת פילוסופיה

חומרים מסוכנים טסים בעולם על בסיס יומי בטיסות נוסעים וטיסות מטען. בשנות ה 40 של המאה שעברה חלחלה ההבנה שיש צורך לייצר שפה אחידה ורגולציה בינלאומית על מנת לוודא שינוע תוך הפחתת הסיכון למינימום.

ב 1944 התכנסה ועידה בשיקגו שקבעה מספר תקנות. תקנה מספר 18 (  ANNEX 18) של אותה ועידה מתייחסת לנושא הטסת חומרים מסוכנים, מה שהתפתח ל Doc 9284 ספר הנחיות שמוציא ICAO בשם "the technical instruction for the safe transport of dangerous goods by air". ספר זה שמתעדכן כול שנתיים מכיל בתוכו את כלל ההנחיות לפיהן יש לפעול על מנת להטיס חומרים מסוכנים וכפי שמוגדר בשמו " בדרך בטוחה ".

בעיני זאת המהות, חומרים מסוכנים טסים על בסיס יומי בעולם כולו, הם מהווים סיכון מעצם היותם חומרים מסוכנים אבל הסיכון יפחת על ידי דפוס פעולה אחראי ועבודה על פי התקנות והנהלים.

 

אז מי הם אותם חומרים מסוכנים

חומרים מסוכנים נבדלים זה מזה בהרכבם, חוזקם, מצב הצבירה שלהם ורמת הסיכון מהם. כולם מסוכנים וכולם עלולים לסכן אבל באופן שונה. החומרים המסוכנים מחולקים ל 9 קבוצות שנקראות קבוצות היזק. כול קבוצה מיוצגת על ידי מספר מ 1-9, כאשר חלק מהקבוצות מחולקות לתתי קבוצות, למשל הגזים מחולקים ל 3 תתי קבוצות :

2.1 גזים דליקים.

2.2 גזים שאינם דליקים ואינם רעילים.

2.3 גזים רעילים.

בנוסף לחלוקה לקבוצות ההיזק לחומרים המסוכנים יש רמת סיכון שקובעת את אופן האריזה בו נדרש לארוז את החומר. רמת סיכון החומר באה לידי ביטוי באותיות רומיות, לפי:

I – רמת סיכון גבוהה.

II – רמת סיכון בינונית.

III – רמת סיכון נמוכה.

משמעות הדבר שככול שהחומר בעל רמת סיכון גבוהה יותר האריזה בה נדרש השוגר להשתמש על מנת לארוז אותו להטסה תהיה טובה יותר, חזקה יותר ותידרש לעבור סדרת בדיקות מחמירות יותר.

אריזת חומרים מסוכנים

שוגר שרוצה להטיס חומר מסוכן צריך לבחור את האריזה המתאימה ביותר. אריזת החומר תהיה בהתאם לכמות המותרת בכול אריזה ( כפי שמנחה ICAO ) ובאופן הבטוח ביותר שניתן.

קיימות מספר אפשרויות אריזה ומספר אופני אריזה שניתן לחלק לשניים:

1. אריזת SINGEL משמע אריזה המכילה בתוכה את החומר וקיים מגע ישיר בין החומר המסוכן לדופן האריזה.
2. אריזת COMBINATION משמע אריזה חיצונית המכילה בתוכה אריזות פנימיות שמכילות בתוכן את החומר המסוכן.

סוג האריזה בה ניתן להשתמש – קרטון, חבית מתכת, מיכל פלסטיק, חבית קרטון.. ניתן לבחירה מתוך מספר אפשרויות שמופיעות בספר ההנחיות. אריזות אלה נדרשות לעבור סדרת בדיקות כמו – מעיכה, חימום, רטיבות, הפלה מגובה.. האישור שניתן, מאשר את האריזה ואת המשקל אותו היא יכולה לשאת. לכול אריזה שעברה את סדרת הבדיקות מתקבל תקן, שנדרש בארץ לקבל את אישור משרד התחבורה, התקן מוטבע על גבי האריזה עצמה ומגובה במסמך שנקרא "אישור אריזה".

בחירת אריזה מתאימה מהותית, מכיוון שתהליך השינוע של המשלוח מהשוגר לנשגר כולל אפשרויות פגיעה באריזה ובחומר עצמו, על השוגר לוודא שהאריזה שבחר תהיה בנויה לכך.

שתי דוגמאות לבחירה לא טובה של אריזות שנתקלתי בהן בעבר:

1. משלוח של 15 ליטר נוזל דליק ( קבוצת היזק 3 ) נשלח בחבית מתכת שיכולה להכיל 80 ליטר, החבית עצמה ברובה הגדול נשארה ריקה, החומר נע בחופשיות בתוך החבית. נכון היה לשלוח את החומר באריזת COMBINATION כך שהחומר יהיה בבקבוקים או מיכלים תואמים מבחינת הגודל, או בחבית קטנה הרבה יותר.
2. משלוח של 35 ליטר חומר מאכל נוזלי ( קבוצת היזק 8 ) נשלח באריזת COMBINATION כאשר האריזות הפנימיות היו בקבוקי זכוכית ללא חומר סופג בניהן. בהגעת המשלוח למסוף המטענים הבקבוקים נשברו והחומר נשפך מהם.

אישור המשלוח להטסה

אחד האתגרים והקשיים הגדולים ביותר לטעמי היא העובדה שאישור המשלוח להטסה נעשה על פי הצהרת השוגר ובדיקת האריזות על ידי נציג חברת התעופה. מדובר בבדיקה מקיפה שמבוצעת על ידי גורמים מקצועיים אבל היכולת לגלות טעויות או תקלות מוגבלת. אני אסביר בעזרת דוגמא – שוגר צריך לשלוח 10 ק"ג של חומר מסוכן, על פי הספר הוא יכול לשלוח עד 5 ק"ג באריזה חיצונית ועד 0.5 ק"ג באריזה פנימית. בפועל המשלוח נארז בשתי אריזות שבכול אחת 5 ק"ג, עד כאן תקין, אבל באריזות הפנימיות חרג השוגר מהכמות המותרת בחלק מהאריזות הפנימיות בעוד באחרות לא. למעשה אין חריגה מהכמות המותרת במשלוח או באריזה אבל יש חריגה מהכמות המותרת באריזות הפנימיות, את זה לא ניתן לבדוק. בפרק 5 בספר מתוארת אחריות השוגר ונכתב כך:

it is the shipper's responsibility to ensure all the applicable air transport requirements are met.

ברוב המוחלט של המקרים זה אכן נעשה כך, אבל יש חריגים, ומכיוון שמדובר בחומרים העלולים לגרום לנזק זה חייב להיעשות בצורה מקצועית, איכותית ורצינית על מנת למנוע תקלות או חלילה אירועי נזק.

סיכום

חומרים מסוכנים מהווים אחוז קטן אך משמעותי בפעילות חברת תעופה, מדובר בפעילות רווחית ורצויה מחד אך בעלת פוטנציאל נזק מאידך. חשיבות איכות הביצוע על ידי כול הנוגעים בדבר מהותית, מה שיאפשר הטסה בצורה בטוחה וישאיר את החומרים מסוכנים אך לא מסכנים.

————–

*שחם יעקובסון, יועץ ומדריך הטסת חומרים מסוכנים, [email protected], טל:  052-6027412